העולם הפנסיוני – האבולוציה שלנו בישראל והאבולוציה בכלל

המעבר מעולם של זכויות לעולם של צבירה

המטרה הסופית לכל מי שעורך תוכנית פנסיה צוברת כספים – DC נשארה זהה כפי שהייתה לפני 150 שנה במהלך המהפכה התעשייתית (כשהגיעה לעולם תוכנית הפנסיה הצוברת זכויות הראשונה ב 1876- DB), והיא לממן לאזרחים את המשך החיים אחרי הפרישה כדי שיוכלו לקיים את עצמם לפחות בכבוד במהלך כל ימי החיים שנשארו להם.

המטרה נותרה זהה אך היו שינויים משמעותיים ביותר בתהליך, במציאות השוק ובמסע. וזה עדיין משתנה.

בעבר פנסיה הייתה סך הכול הטבה של מקום עבודה,  לפעמים מכוח הסכם קיבוצי ולפעמים הסכם בין מעביד לעובד שקיבל תמריץ באמצעות הטבת מס מהמדינה. חבר הנאמנים של תוכניות הפנסיה לא הבינו כמה התפקיד שלהם חשוב ורכשו בעיקר אגרות חוב של המדינה שהיו נדיבות מאוד ולא היה סיכוי כמעט להשיג תשואה גבוהה יותר בשוק חופשי (למרות שפה ושם היו כאלה שטענו אחרת). אם נוצרה בעיה במימון מטרות הקרן, הפיתרון היה ע"י הגדלת ההפרשות של העמיתים והמעבידים או שינויים קלים בהטבות עצמן.

כאשר מביטים על אירופה ורואים את תוכניות הפנסיה של החברות המובילות (כמעת כולם כבר סגורות בפני עמיתים חדשים) בגלל הגודל שלהם הם נראים כמו קרנות פנסיה שמנהלות את החברות ולא להפך (ראה דוגמא של British Airlines). הנאמנים של תוכניות אילו חייבים להיות ערניים הרבה יותר מאשר בעבר ולהם אחריות ענקית בכל החלטה שמתקבלת וההשלכות שלה על העמיתים.

אנו חייבים לזכור שלא מדובר בנושא משני שניתן להתעלם ממנו, החשיבות של היערכות נכונה וניהול אחראי של תוכניות חסכון ארוך טווח היא בעצם עבור העתיד של כל אזרחי המדינה, שחייבים עם כסף זה לחיות חיים ארוכים יותר מאשר אי פעם בהיסטוריה של העולם (המתועד) ואין לנו את הלוקסוס של מתן ייעוץ גרוע או ניהול ניסיוני וכושל מכיוון שמאחורי כל שם ביומן העמיתים שלנו עומדת משפחה עם חלומות, ציפיות וצרכים שהולכים להתנפץ בגלל חוסר ניסיון ומחסור בידע תהליכים ומיומנויות.

אנו חייבים להגיב מייד, כל אדם אחראי חייב לראות את התמונה הברורה הניצבת מול עינינו. אזרחי העולם ומדינת ישראל בפרט חייבים עזרה, אך רק עזרה מקצועית ואחראית שתוביל אותם לפרישה בכבוד שתדרוש יעילות מקצועית ומוצרים שקופים הגיוניים ויעילים.

שאלת הייעוץ הפנסיוני

בעבר שאלת הייעוץ היה משני, סוכני ביטוח ויועצי השקעות לא עסקו בפרישה של העובדים, או עסקו בפרישה בשוליים של השוק. הם עסקו בעיקר בביטוח חיים ועודפי מזומנים, כהשלמה לצבירת הנכסים העיקרית (הפנסיונית). קרנות פנסיה וקופות גמל הופצו ע"י מקומות העבודה בהסדרים ענפיים ומאחורי כל סוגי מוצרי החיסכון ארוך הטווח לרבות ביטוח מנהלים עמד אג"ח מדינה בתנאים מיוחדים.

אך המדינה הבינה עם הזמן שהיא לא יכולה להרשות לעצמה להנפיק אגרות אילו ללא הגבלה בתנאים שלא היה להם הגיון כלכלי ואזרחי מדינת ישראל כמו אזרחי העולם המערבי הושפעו מהתפתחויות משמעותיות ברפואה שהאריכה ועדיין מאריכים את החיים שלהם בשנה וחצי כל חמש שנים ומי שמגיע לגיל הפרישה המסורתית צריך לתכנן לעוד כמעט 30 שנים נוספות!

מדינת ישראל הלכה בעקבות העולם הרחב והפסיקה את הקרנות הישנות עם התנאים המיוחדים והעבירה את כל אזרחיה לצבור לעתידם בשוק החופשי, מכרה את קרנות הפנסיה הצוברות לשוק החופשי והכריחה את הבנקים למכור  את נכסי הצבירה שלהם ולהיות מעורבים בשוק המרתק והחשוב הזה כיועצים אובייקטיבים למען הלקוחות.

בעקבות זאת נוצרה מציאות שוק חדשה, מציאות שבה חברות יצרניות אחראיות לתוצאות ההשקעות לטווח ארוך וערוצי ההפצה, שלהם השפעה משמעותית על הצרכנים, אחריות על ייעוץ והכוונת לקוחות לבנייה של תיק נכסים שיוכל להוביל את הצרכן למטרה הקדושה של פרישה בכבוד.

וכאן לכולנו אחריות, לוודא שאנו עושים את העבודה הטובה ביותר עבור לקוחותינו ולא רק עבור עצמנו. בעולם ניסו מודל עבודה של משווק מול יועץ, אך השיטה לא הוכיחה את עצמה והעולם עובר לחובת נאמנות של יצרנים ויועצים כלפי צרכנים, יחד עם זה השוק מכריח את אלא שעוסקים במלאכה לעשות עליית כתה מקצועית וללמוד מקצוע מורכב שבו העוסק חייב להבין בניהול סיכונים (לרבות סיכוני השקעה) השקעות והקצאת נכסים מותאם לפרופיל סיכון, מיסוי ועוד.

שאלת הקצאת הנכסים

השלב הראשון של ניהול חיסכון ארוך טווח הוא קביעת אסטרטגיה לניהול נכסי לקוחות.

באופן מסורתי בעולם המדיניות להקצאת הנכסים נקבעת בהתייחס לאופי של החיסכון ארוך טווח וזוהי השקעה שבה חייבים חשיפה לנכסי צמיחה.

מדיניות זו שלא קשורה להתחייבויות של כל חברי הקרן (לפרוש עם הכסף) יוצרת חשיפה לתנודתיות בטווח הקצר. זוהי בהחלט בעייה במיוחד בתקופה הקרובה שבו מומחים חוזים עשור של חוסר יציבות ותנודתיות בשווקים בעולם.

המדיניות של הקצאת נכסים לקרן שבה הנאמנים והיועצים חייבים להתאים את נכסי הקרן לפרופיל הסיכון של האדם הבודד ולהתאים לו הכי קרוב שניתן את התערובת הנכונה בין נכסי צמיחה (מניות) ונכסי שמירה (אג"ח) היא המגמה שמקבלת תנופה בעולם (חוק הQDIA בארה"ב).

מדיניות זו בהחלט הגיונית אך מייצרת בעייה נוספת שבה נשאלת השאלה איך באמת קובעים מה ההקצאה הנכונה לכל גיל ואחרי שיש הקצאה איך מתאימים לה מוצר.

לצורך זה נולדו בעולם חברות מקצועיות (שמגובות במחקר אקדמי רחב) המתמחות רק בשאלות אלה ומספקות ליצרנים וערוצי הייעוץ ומערכות תמיכה לקביעת פרופיל סיכון, הקצאת נכסים שמשתנה עם שינויי החיים (קרנות מעגל החיים או מדיניות השקעות מותאמת למעגל החיים) וכמובן התאמת מוצרים שמנוהלים באופן אחראי ונכון לכל הקצאה.

תחום זה נמצא אומנם בחיתוליו אך זוהי בהחלט מגמה משמעותית שחייבים להיות ערניים כלפיה ולהתייחס אליה ברצינות יתר.

בנוסף לזה בשנים האחרונות נחשפנו לצורך לחשוף לקוחות לנכסים פחות שכירים כגון אשראי, נדל"ן, חומרי גלם ועוד כחלק מאלוקאציית נכסים ללקוחות (גיבסון 1998 וסוונסון מאויברסיטת ייל)

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים נוספים

מה העתיד של השקעות אלטרנטיביות בעולם משתנה?

ממחקר של PWC שפורסם בספטמבר 2020

‏‏מגמות בעולם – המעבר מטיפול במוצר לטיפול במשפחה

מתודת עבודה מומלצת מגובה מחקר אקדמי

הזדמנויות בתקופת הקורונה

האם זה הזמן להשקיע בדיור סוציאלי באנגליה?